המלצות

טובים מאלף שגרירים

הידד לישראל

כמו במחזה סוריאליסטי, בחצר בית-ספר של עיירה מקסיקנית נדחת עומדים מאות תלמידים על רגליהם בתום מופע משולב של להקת "עמקא" ולהקת "נצרת עלית" ומריעים בקריאות קצובות הידד למדינת ישראל. המחזה יחזור על עצמו בעיירה הבאה שבה הגדיל מנהל בית-הספר לעשות בעת שהכריז כי כל עמי העולם הושפעו מהיהודים: אמריקאים, ארגינטאים ומקסיקנים כאחד - "כולנו בני שבט אברהם"! כך חתם את דבריו. מחזה סוריאליסטי אמרנו, ובכן כן! וזאת משום התפאורה והתוכן. התפאורה - הרים ירוקים המעטרים ביערות גשם את העיירות הציוריות, והתוכן - להקת מחול תימנית יחד עם להקת מחול ישראלית סוחפות בתום ההופעה המוני תלמידים מקסיקנים לריקוד הורה סוער. ואם תרצו המחזה סוריאליסטי גם בהעדר תקשורת מילולית בין האורחים והמארחים (השפה האנגלית כמעט ואיננה שגורה בפי המקסיקנים) אבל מי צריך שפה וירבלית כאשר שפת הגוף והתנועה ושפת המוסיקה הם שפה בינלאומית המובנית לכול. מחוות מרגשות במיוחד הן אותן כרזות שתלמידי בית-הספר הכינו מבעוד מועד ואשר מעטרות את כתלי בית-הספר ובהם תמונות ומידע אודות מדינת ישראל. בתום כל מופע צובאים המוני תלמידים על חדר ההלבשה של הרקדנים ומבקשים חתימות - תמים משהו, אך נוגע ללב.

הרכב מנצח - השלם גדול ממספר החלקים המרכיבים אותו

להקת "עמקא" שייכת למועצה האיזורית "מטה אשר" והיא מונה כ-25 רקדנים ורקדניות המציגים רפרטואר עשיר של ריקודים תימנים ובהם מסכת המשחזרת חתונה בתימן, טקס החינה, חיזור אסור ליד הבאר, ריקודי גברים וריקודי נשים. הרקדנים משלבים ביצירות השונות את אותם אבזרים אותנטיים ששימשו את היהודים בתימן, ובהם שלל פרטי הלבוש של הכלה התימנית, הנשים המלוות אותה, החתן התימני, שופרות, טליתות וכיוצ"ב. מכיוון שהריקוד הוא בלתי-נפרד מהשירה המלווה אותו, הרי שבהרכב האמנותי מקום מרכזי לזמר המלווה בשירה ובתיפוף על פח את הכוריאוגרפיות השונות. השירה מושתתת בעיקרה על שירי ה"דיוואן" התימני - קובץ שירים, רובם משל רבי שלום שבזי גדול משוררי יהדות תימן.

להקת "עמקא" היא בחזקת השלם שגדול ממספר החלקים שמרכיבים אותו. הרכב הלהקה הוא שילוב מעניין של רקדנים בגילאים שבין 20 ו-60 - שלושה דורות של רקדנים - מן הוותיקות שנולדו בתימן ועד לחיילים שזה עתה השתחררו. אך הפלא ופלא, מעת שעולה המופע והרקדנים עוטים את מחלצותיהם כמיטב מסורת יהודי תימן, כמעט ואין להבדיל בין הינוקא שברקדנים ובין הסבתא המרקדת; כולם יחד יוצרים תמונה כוריאוגרפית צבעונית ושלמה המתנועעת לצלילי שירים תימניים אותנטיים וסוחפת את הצופים שיודעים להעריך אמנות טובה לשמה.

מעניין להיווכח מי הם השגרירים המרקדים שמייצגים את מדינת ישראל במזרח כדור הארץ ובמערבו. בדיקה ביוגרפית מהירה תגלה שלא מדובר אמנם ברקדנים מקצועיים המתפרנסים מאמנות הריקוד, לא ביוצאי להקת "ענבל" ולא בבוגרי הסטודיו של אוהד נהרין אך למרות הכול מדובר ברקדנים מבטן ומלידה - שהרי בתימנים עסקינן!!! קחו את הנשים לדוגמה: נורית רפתנית, ליאורה ממיינת אפרוחים לזכרים ולנקבות, ואילו לבנה מגדלת עצי זית ומוסקת שמן. שלוש מנשות הלהקה נולדו בתימן: ראשיתן בדור שואבות המים מהבאר בארץ גלותן, וסופן בדור הסילון שבו הן גומעות מידי שנה אלפי מיילים ומופיעות בפסטיבלים בכל רחבי העולם.

הרקדנים שרובם כבר הופיעו בכל קצוות תבל (הונג-קונג, סין, הודו, נפאל, תאילנד, ארגנטינה, פרו, ברזיל, מקסיקו, ארה"ב, אירופה, והיכן לא?) מתייחסים לכול מופע ברצינות תהומית, מתדרכים איש את רעהו ועורכים תיאומים אחרונים לפני עליית המסך כמו זו להם ההופעה הראשונה. וכמו לא די במופעים עצמם, המתקיימים באינטנסיביות רבה, הרי שגם בנסיעות הארוכות מעיר לעיר, חברי הלהקה אינם שקטים על שמריהם, ובעוד האוטובוס מטלטל אנה ואנה בדרך לא דרך, יושבים הבוגרים והמנוסים שבלהקה ומכינים את הצעירים, פה הם מלטשים איזה שיר ופה הם משחזרים איזה צעד תימני. ויש, ומשום מקום יצוץ הפח התימני המיתולוגי והזמר משה חריר יפצח בשיר ובתיפוף ומנגד ישלוף יוסף חסון את אחד השופרות מאריזתו, וכך יקיימו השניים את הפסוק: "משה ישיר והשופר יעננו בקול". ובעוד האוטובוס מדלג על מהמורות בדרך חתחתים, הרקדנים התימניים בשלהם, הפח מרעים בצליליו, ואחד מחברי הלהקה נזכר בבדיחה השואלת מדוע שני פחחים תימניים אינם יכולים לעבוד האחד לצד השני? והוא ממהר להשיב: מכיוון שכול היום במקום לעבוד הם ירקדו ... לשמע קולות הפחים!

והיכן משרד החוץ? והיכן משרד ההסברה? והיכן השגרירות?

רק מי שנוכח במופעים מהסוג שבו משתתפת להקת "עמקא", רק מי שעמד על גלי החום והאהדה הספונטניים להם זוכים חברי הלהקה ורק מי ששמע את קריאות ההידד של בני נוער ומבוגרים כאחד מבין את הפוטנציאל ההסברתי העצום הקיים במפגשים מעין אלו. בתחילת כל מופע מתבצעת פעולת הסברה קצרצרה המציגה את ישראל כמדינת רב-תרבותית שמחד-גיסא משמרת את אותן תרבויות שהביאו היהודים מכול תפוצות הגולה, ומאידך-גיסא מפתחת תרבות ישראלית חדשה. באותם מקרים שהלהקה מבצעת את השיר "שבחי ירושלים" (והקהל מגיב בחום!) ניתן הסבר קצר על חשיבותה ההיסטורית של ירושלים לעם היהודי. וזו אחת הנקודות שמעורבות פעילה של משרד החוץ היה עושה את ההסברה לרהוטה וקולעת!

מסע ההופעות במקסיקו ארך למעלה משבועיים ימים והוא נותן את אותותיו בקהל הצופים מבלי שהשגרירות המקומית מעורבת, וממילא אין בידה ללמוד כיצד להפיק תועלת הסברתית מסוג כזה של פעילות. ההחמצה ההסברתית היא גדולה שבעתיים, שהרי לא מדובר בלהקת "עמקא" (המופיעה בחו"ל בממוצע פעמיים בשנה) בלבד, אלא בעשרות רבות של להקות פולקלור היוצאות לחו"ל ומן הסתם כולן עושות הסברה מבלי שהן מתכוונות, והיותר חמור, מבלי שאיש במשרד החוץ מכין אותן, וחבל. כך או כך, עם השגרירים העסוקים כל כך (במה בדיוק?) או בלעדיהם, להקות מסוגה של להקת "עמקא" עושות את מלאכתן נאמנה והן באמת ובתמים טובות מאלף שגרירים!